בנק המזרחי טפחות בע"מ, נ' בוסקילה ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתו של המשיב, שהוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר, על הסך של 165,331 ש"ח.

על פי הנטען בכתב התביעה, חתמה המבקשת ביום 15/07/2004, על מסמך נושא כותרת "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת החוב", לפיו היא ערבה לכל התחייבויות הנתבע מס' 1, בוסקילה פנחס, כלפי המשיב, ללא הגבלה בסכום.

עוד על פי הנטען בכתב התביעה, נטל הנתבע מס' 1 מן המשיב אשראים והלוואות, בסכומים העולים כדי סכום התביעה, אך לא סילק את חובו למרות פניות המשיב.

המבקשת טענה בתצהיר הבקשה, כי במהלך ההתקשרות עם הבנק-המשיב, ניהל בעלה, הנתבע מס' 1, עסק לשיווק מזון וחומרי ניקוי. לדידה, ביום לקיחת הלוואת המשכנתא, הובהר לה כי דרושה חתימתה על מסמכי המשיב, וזאת לאחר הסבר של נציגי הבנק-המשיב כי תהיה ערבה לסכום ההלוואה.

לטענת המבקשת, לא הוסבר לה כי בנוסף לחתימה על מסמכי ההלוואה שהוחזרה במלואה יכול ותשמש חתימתה כערבות לאבטחת כל חוב ולערבות בלתי מוגבלת לכל חוב.

לטענת המבקשת בתצהירה, בזמן החתימה קיבלה הסבר לקוי וללא נתונים משמעותים אשר היו יכולים למנוע הליך זה, כלשונה.

ביום 7/3/2012 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקשת נחקרה על תצהירה.

המבקשת אישרה בחקירתה כי חתמה על כתב הערבות המתמדת לכל חוב, אך לטענתה לא קראה את המסמך ולא ביקשה לקוראו.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

ב"כ המבקשת חזר בסיכומיו על הטענה כי הוסבר למבקשת שהיא חותמת על מסמכי ההלוואה בלבד.

ב"כ המבקשת הוסיף כי יש למצות תחילה את ההליך כנגד הנתבע מס' 1, בעלה של המבקשת, המצוי בהליך של פשיטת רגל.

עוד, לטענתו, היה על המשיב ליידע את המבקשת בדבר התקדמות פרעון החוב וכי נהג בעניין זה בדרך רשלנית ובחוסר תום-לב.

ב"כ המשיב, לעומתו, טען בסיכומיו כי טענת "לא נעשה דבר" לא תעמוד לאדם שלא טרח לקרוא את המסמך שעליו הוא חותם. עוד, לטענתו, התגלתה סתירה בטענות המבקשת, כאשר טענה, מחד, כי קיבלה "הסבר לקוי" אך בחקירתה הודתה כי לא ביקשה וממילא לא קיבלה כל הסבר.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ראה למשל ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/04 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113).

המבקשת לא פירטה את הנסיבות אשר יובילו למסקנה כי המדובר במקרה קיצוני ביותר, ולא הבהירה מדוע לא טרחה לקרוא את המסמך עליו חתמה.

"הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת - "... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם." (מתוך ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"ד (3) 304) (ההדגשה שלי – י.ב.).